יש צמחים שלוקח לי זמן להבין אותם.
זאת אומרת – אני מכירה את הצמח, יודעת איך קוראים לו, איך לזהות אותו, ואפילו מה התכונות שלו, ומה הוא יודע לעשות. ובכל זאת – משהו בפנים לא מקליק במקום. למרות כל מה שאני יודעת עליו, למרות ראיית-העל המכשפתית שלי, אני כאילו לא ״רואה״ אותו. לא באמת.

עד שיום אחד….

כך היה לי עם הטיון הדביק. 

צמח שהכרתי מילדותי, במושב בו גדלתי, בין לולי התרנגולות ושבילי העפר הוא גדל. דביק, מאובק, צץ במקומות הכי חבוטים ושכוחי אל שבהם שום דבר אחר לא גדל, וכל מגע בו מפיץ ריח כל כך חזק, לא נעים במיוחד… 

זה היה הרושם שנשאתי איתי מהצמח הזה, וכך זה נשאר.

גם כשלמדתי שאחד משמותיו בערבית הוא ״צמח ה-40״, על שם 40 סוגי המחלות שבכוחו לרפא, דעתי עליו לא השתנתה. גם לא כשגיליתי שהוא מעולה לחיטוי וסגירת פצעים, והוא ה״פלסטר-שטח״ האולטימטיבי, או שהוא מייבש ומכייח ומצוין לשיעול ליחתי.

לא כשידעתי שכ״תרופת סבתא״ (הידע הכי עוצמתי) משתמשים בו בתה לאיזון לחץ דם ולטיפול בסוכרת, ולא כשהבנתי שהוא מטפל גם בטפילים במעיים, בכאבי אוזניים, בפטריות ברגליים ובטחורים. 

כל זה, איכשהו, לא באמת עשה עלי רושם.

גם כשליקטתי וקצצתי ורקחתי ממנו שיקויים הוא עדיין נשאר עבורי צמח פושטי, סתמי. כן עם כוחות גדולים אבל בלי חיבור ללב. ובכל זאת אני מורה לליקוט ואנשים רוצים לדעת ואני בהחלט יכולה לספר להם עליו, והחלטתי שעם קבוצת הממשיכים והממשיכות שלי (הידועה גם כ-שנה ב׳ של קורס הליקוט השנתי) נכין מיצוי ממנו – שמן תשרית לשימוש חיצוני לטיפול בעור (מתכון והסברים בהמשך). 

רוצה לדעת עוד על מה שגדל עכשיו בטבע?

לעדכונים על תוכן חדש שעולה וגם על פעילויות שלנו, סדנאות וקורסים שנפתחים הצטרפו לקבוצת הווטסאפ השקטה.

ורק אז, פתאום, משהו הקליק. 

עמדתי ביער עם הזר הזה ביד, ורוח סתווית נעימה מלטפת, ופתאום – ראיתי. לרגע ראיתי אותו באמת, כמו שהוא, יפה כל כך. זוהר בצהוב העז שלו, עטור בירוק, כשמסביב הכל דהוי ויבש. ראיתי את הפרחים היפים, כמו שמשות קטנות צוחקות,ומשהו בפנים הקליק, כמו מפתח שמסתובב בתוך מנעול, ופותח.

יש צמחים שלוקח לנו זמן להתאהב בהם. לראות אותם.

יש צמחים שלא ידברו אלינו בכלל, או צמחים שאנחנו חושבים או חושבות שאנחנו כבר יודעות כל מה שיש להם ללמד אותנו, לתת לנו. וכמו במערכת יחסים, הקרבה והאמון מתפתחים, ולפעמים פתאום משהו נפתח ופתאום זה וואוו, ואז זו כבר אהבת אמת לכל החיים. 

אז איך נזהה אותו ומה מלקטים בטיון הדביק?

הטיון הוא צמח מעזבות אמיתי – נמצא אותו גדל בצידי כבישים ודרכים, מקומות דרוסים ועזובים, בין סדקים בבטון, מגרשי חנייה, אדמות מופרות וכו'. כצמח חלוץ חזק ושורד, הוא באמת לא צריך הרבה. גובהו נע בין 50-120 ס"מ ובקיץ, כשהכל יבש, עליו ירוקים ויפים.

הצמח מסתעף מבסיסו, מהם יוצא מקבץ ענפים ארוכים ודקים שתחתיתם מעוצה, המשווים לו מראה של שיח. העלים מאורכים וצרים,יוצאים מהגבעול – רוחבם כס"מ ואורכם 5-10 ס"מ. הטיון פורח בשפע בין יולי לדצמבר. כצמח המשתייך למשפחת המורכבים, פריחת הטיון מזכירה קצת פרחים של סביון – הפרחים קטנים, צהובים וממוקמים לרוב בקצות הענפים.

טיון דביק נלקט בסתיו. קל להבחין בכתמים בירוקים-צהובים של העלווה והפריחה שלו, בתוך הנוף הצחיח של-לפני-הגשמים. כאשר הוא בפריחה, ריכוז השמנים הנדיפים בו עולה, הריח שלו חזק יותר והוא פוטנטי במיוחד. נלקט את קצות הענפים – עלים, ניצנים ופרחים.

כדאי להתבונן בהם לפני הליקוט – לעיתים קרובות העלים יהיו מאוד מאובקים ומלוכלכים, או מכוסים בכנימות בצבע כתום. נלקט חלקים יפים של הצמח, שנראים רעננים וחיוניים. ננסה למצוא אותו במקומות נקיים יחסית כמו שבילים בין הבתים או בשולי היישוב, מקומות שלא חשופים לפיח ממכוניות או למקורות זיהום אחרים. 

הכנת שמן תשרית

השריית צמחים בשמן היא דרך למיצוי חומרים שונים מתוך הצמחים, אחת מהטכניקות שאנחנו מלמדות בקורס המכשפות. ישנן דרכים שונות למיצוי צמחים – למשל באלכוהול, או בהרתחה במים – וכל שיטת מיצוי תפיק הרכב חומרים שונה מהצמח. בטיון, המכיל כל כך הרבה תרכובות פעילות שונות, אפשר להפיק חומרים שונים בכל אחת מהשיטות, ומיצוי בשמן היא שיטה פשוטה יחסית שאפשר ליישם בקלות. 

נלקט צרור גדול של ענפי טיון דביק כולל הפרחים, ונסיר מהם את העלים והפרחים (את הענפים עצמם אפשר להשליך). בעזרת מספריים נקצוץ את העלווה והפרחים – מטרת הקיצוץ היא להגדיל את שטח הפנים של הצמח, ובכך את המגע בין תאי הצמח לשמן. ככל שהצמח קצוץ קטן יותר, כך מצוי החומרים הפעילים מתוכו אפקטיבי יותר. 

נכניס שכבה של עלים ופרחים קצוצים לצנצנת נקייה, ונכסה בשמן זית איכותי. נוסיף עוד שכבת עלים ועוד שמן, ונדחס להוצאת בועות אוויר – כך לסירוגין עד מילוי הצנצנת. נסגור היטב את הצנצנת במכסה. חשוב לוודא שהשמן מגיע ממש עד למעלה, ושכל חלקי הצמחים שקועים בתוך השמן. את הצנצנת עם השמן נעטוף בבד כהה ואטום ונניח במקום שמשי וחמים, ממש על אדן חלון הפונה לשמש. 

נשאיר את הצנצנת על אדן החלון בין חודש לחודשיים, תלוי במזג האוויר ובשמשיות. בסיום זמן ההשרייה נפתח ונסנן דרך בד חיתול (טטרה), נסחט היטב ונשמור את השמן המסונן בצנצנת אטומה ונקייה. נשתמש בשמן לחיטוי פצעים על ידי מריחה על העור. אם הפצע שטחי יחסית פשוט נמרח עם האצבע ואם הפצע פתוח יותר, נספיג גזה ונמרח בעדינות.

מה עוד עושים עם טיון דביק?

כאמור, זהו צמח מרפא ולא מאכל. 
יש בו חומרים פעילים רבים ושיטות שונות למצות אותו, כמו באלכוהול להכנת טינקטורה, בהרתחה או במשרה. 
אחת השיטות הביתיות הנוספות היא להכין ממנו פשוט חליטה – מכניסים חופן עלים לכוס ועליהם יוצקים מים רותחים. מחכים כמה דקות, ומסננים ושותים. כדאי להמתיק אותו כי הטעם לא להיט, או להוסיף לו צמחים ארומטים אהובים אחרים, כמו זוטה, נענע או זרעי שומר. בתה טיון משתמשים באופן מסורתי לטיפול בלחץ-דם ובסוכרת, אולם יש לזכור שחליטה היא מיצוי עדין יחסית ואינה תרופת-קסם, אלא יותר תומכת במערכת, בהתמדה ולאורך זמן. 

בכל מקרה, מה שהטיון מספר הוא שהקשר שלנו עם הצמחים לא יכול לקרות רק מהראש או מהידע התיאורטי. 
ההתבוננות, החיבור, הכוונה עושים הבדל, ואחרי שלמדנו לזהות צמח על פי כל הסימנים, למדנו איפה הוא גדל, איזה חלקים ממנו ללקט ואיך ללקט אותו נכון, השלב של ממש להשתמש בו ולהכניס אותו לבית, למטבח, לגוף, לחיים – החלק הזה דורש לראות אותו באמת. 
וזה בדיוק מה שנלמד בקורס הליקוט שמתחיל עוד מעט. 

אהבת?

אפשר לקרוא על צמחים נוספים בבלוג, ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו לעוד המון תוכן, השראה ופעילויות.

רוצה לדעת עוד על מה שגדל עכשיו בטבע? הנה ההזדמנות להצטרף אלי ולגלות: 

רוצה לדעת מה אפשר ללקט בשטחי הבר? להבדיל בין צמחי אכילים לרעילים ולשדרג את המטבח שלך בחגיגה צבעונית ועשירה של טעמים מהטבע?

קורס ״פשוט ליקוט״ - 12 מפגשי עומק בין אוקטובר ליוני