"מתחת לסלע צומחת לפלא
רקפת נחמדת מאוד,
ושמש מזהרת נושקת, עוטרת,
עוטרת לה כתר ורוד!

רקפת, רקפת, ציפור מצפצפת",
הציצי אך רגע אלי!"
רקפת נהדרת בסלע נסתרת,
נסתרת מנפש כל חי!"

נדמה שאת השיר הזה שכתב לוין קיפניס ואת הצמח שעליו הוא נכתב, כולנו מכירים. הרקפת היא חלק מהנוף המקומי הישראלי וילדים, כבר בגיל שנתיים, לומדים לזהות רקפות. כך לפחות הילדים שלי, כשהיו בגיל הזה.

מה הופך את הרקפת למלכה של החורף ושל הילדות שלנו? הפרח הייחודי שמרכין את ראשו בענווה ומתהדר בעלי כותרת ורדרדים-לבנים יפיפיים (וכמובן שנבדיל כאן בין הרקפת בגילומה הטבעי שאנחנו פוגשים ביערות ובחורשות במהלך החורף ובין אלו הצבועות במגוון צבעים שנמצא במשתלות). 

עלי הלבבות הציוריים שלה כבר היו להשראה ונוף באיורים של ספרי ילדים רבים. ללא ספק מדובר בצמח ישראלי מיתולוגי. 

צמח שימושי – אבל מוגן

מה שרבים לא יודעים היא שרקפת הייתה ועודנה צמח שימושי. במהלך ההיסטוריה, מופיעים איזכורים של פקעות הרקפת כבסיס לשימושים רבים. מהכנת סבון בשטח דרך ריפוי העור ואפילו פתיון איכותי לדגים. עבור חובבי הבישול, עלי הרקפת אידיאליים להכנת ממולאים ולשילוב בתבשילים שונים. 

אממה, הרקפת היא צמח מוגן. וזו הזדמנות מבחינתי לדבר דוגרי. ולפני כן, רק תבטיחו לי שלא תתעצבנו. 

המון זמן בא לי לכתוב על מאמר שלם על רקפות, אבל בכנות – החיבור בין הרקפת כצמח מוגן ובין עולם הליקוט הוא מורכב. אני חוששת מחובבי הטבע שיש להם נטייה להתלהם כשמחברים בין ליקוט ובין שיח על צמחים מוגנים. לכן חשוב לי לציין מראש, אין בדעה שלי שום קריאה לקהל הרחב ללכת ולרמוס שטחי טבע ורודים-לבנים במהלך החורף ובכלל לעבור על החוק ולקטוף פרחים וצמחים מוגנים. אני רק רוצה לתת כאן נקודת מבט נוספת. 

מאז שישבנו בגן ודיקלמנו את השיר המוכר, אנחנו יודעים שרקפת היא צמח מוגן ושאסור לקטוף אותה. למעשה, בכל הפוסטרים המיתולוגיים של החברה להגנת הטבע וקק"ל הרקפת מככבת, לצד הכלנית והנרקיס. זהו אחד הקמפיינים שנטמע בנו מילדות, כטאבו עמוק – אסור לקטוף את פרחי הבר. 

ובצדק – קטיף של פרחי בר היה תחביב לאומי בזמנו. קשה לדמיין את זה עכשיו, נכון? כל כך אפקטיבי היה הקמפיין הזה, שהוא צרוב לנו בתודעה הקולקטיבית, אבל בשנות ה-50 זו באמת היתה בעיה. יוצאים לשטח לטייל ומעמיסים זרים של פרחי בר להביא הביתה, או גרוע מכך – למכור באופן מסחרי למי שלא יצא לטייל ולקטוף בעצמו.

בזמנו, עיקר הקמפיין נגד קטיף פרחי בר היה דרך גיוס מורות וגננות לחינוך והסברה של הילדים, והילדים ״חינכו״ את ההורים. היום זהנ כבר מובן מאליו – כשהילדים שלנו מטיילים איתנו, הם מדקלמים החל מגיל ארבע את האמירה – אסור לקטוף.

חלק משמעותי נוסף מהמהלך היה איסור בחוק והטלת קנסות על מכירת פרחי בר באופן מסחרי. התוצאות ניכרו בשטח והיום המצב הרבה יותר טוב. האיסור על קטיף הפרחים באמת הצליח לחלחל לתודעה שלנו. וזה משמח, כי פרחי בר שהגיעו לסכנת הכחדה חזרו לכסות שטחים ולמלא את הארץ בצבעים מדהימים בחורף ובאביב. 

יחד עם זאת, החוק האוסר על קטיף פרחי בר אינו עושה הבחנה בין חלקי הצמח השונים. אין הפרדה בחוק בין קטיף של פרחים ופקעות ובין ליקוט העלים, המתאימים לבישול ואכילה (במיוחד עלי רקפת). כל חלקי הצמח מוגנים ואסורים לקטיף באותה מידה. 

חשוב להבין למה האבחנה הזו משמעותית לנו, הלקטים, ויותר מכך – לאוכלוסיה הערבית שעלי רקפת הם חלק מהמטבח המסורתי ומהזהות התרבותית שלה.
הפרח הוא החלק שנושא את הזרעים ודואג לדור העתיד של הצמח. בקטיף של פרחים אכן יכולה להיות פגיעה ודילול של אוכלוסיות של צמחים, בטח אם הקטיף הוא מאסיבי כפי שהיה פה במדינה בשנות ה-50. בהוצאה של פקעות או עקירת צמחים מהשורש – כנ״ל. מדובר בנזק בלתי הפיך לפרחי הבר.

אבל העלים? העלים מתחדשים מתוך הפקעת הרב-שנתית. בצמחים מסוימים, דילול העלים דווקא מעודד צמיחה מוגברת. קטיף נכון של עלה אחד או שניים מכל פקעת של רקפת, לא פוגע בה ולא מדלל את אוכלוסיית הרקפות בשטח. 

בנוסף, בניגוד לאירוסים או צבעונים, רקפות הן צמח נפוץ ביותר. זהו צמח חזק ומאריך-חיים ומבחינה אקולוגית – הן לא עומדות בסכנת הכחדה ואפילו רחוקות מכך מאוד. זהו מידע שחשוב לי, כמי שמנחה סיורי ליקוט, להעביר הלאה, גם אם הוא מעורר הרמת גבה.

רוצה לדעת עוד על מה שגדל עכשיו בטבע?

לעדכונים על תוכן חדש שעולה וגם על פעילויות שלנו, סדנאות וקורסים שנפתחים הצטרפו לקבוצת הווטסאפ השקטה.

אחד הדברים שתמיד אומרים לי זה ״אי אפשר לסמוך על אנשים, אם יהיה מותר ללקט עלים זו תהיה פרצה לקטיף של כל הצמח״. אבל אני מתקשה לקבל את הטיעון שעדיף שיהיו דברים שאסורים על פי חוק כי ״הציבור מטומטם״ ושאם העלים יהיו מותרים בליקוט אז זה ״יתיר״ גם קטיף של הפרחים בעיני הציבור ולא ניתן יהיה להשתלט על זה. 

מה שעשה את ההבדל בקמפיין של החברה להגנת הטבע לא היה האכיפה והקנסות, אלא חינוך והסברה. תמיד יהיו אנשים שלא יהיה להם אכפת (אלה בטח אותם אנשים שגם משאירים פסולת וחד״פ בטבע), אבל אנשים שאוהבים את הטבע ויוצאים לטייל כדי ליהנות מיופי הפריחות – אני בטוחה שהם אינטילגנטיים ואכפתיים מספיק כדי להבין את ההבדל. 

וכשאני רואה טרקטורים שעולים על שטח כדי להכין תשתיות להקמת עוד שכונה חדשה ובדרך רומסים אלפי פקעות של רקפות (ועיריות וכלניות ועוד ועוד) – אני מרגישה ממש בסדר עם ללקט כמה עלים בגבעה שבקצה השכונה כדי להכין לי סיר ממולאים. 

אז מה עושים עם עלי הרקפת (ורק איתם!)?

בינתיים, עלי רקפת עדיין אסורים לליקוט על פי חוק. 

ואם בכל זאת הזדמנו לידיכם כמה עלים – עלי הרקפת הם מעדן אמיתי. הם משתלבים במטבח כמקור נהדר למינרלים וויטמין K והם מחליפים בקלות את כל העלים הירוקים שניתן לאדות או לשלב בתבשילים. כדאי לבחור עלים שלמים, רחבים ויפים (טיפ: לרקפות שגדלות בצל יהיו עלים רחבים יותר), ולוודא שהם ירוקים ולא נבולים או מחוררים מידי.

אחד הדברים הטעימים ביותר שאפשר להכין עם עלי רקפות הוא ממולאים, ממש כמו עלי גפן, מנגולד או כרוב. 

אני מתחילה בטיגון של בצל אחד החתוך לקוביות קטנות (כמו כל מתכון טוב), מוסיפה תבלינים שהבית אוהב (כמון, קינמון, קארי, פלפל לבן וכמובן מלח – כל אלו מתאימים בול). לבצל אני מוסיפה אורז שהשריתי ושטפתי (אורז מלא עגול עובד נהדר בממולאים), עשבי תיבול קצוצים שליקטתי או שיש בבית ומוסיפה גם כף סומאק, שנותן חמיצות נוספת ומשתלב נפלא עם החמצמצות של העלים. 

את עלי הרקפת כדאי לחלוט קצת לפני שמגלגלים, כי הם נוקשים יחסית. פשוט להניח אותם בקערה עם מים רותחים לכמה דקות, עד שהצבע שלהם קצת מתעמעם והם מתרככים.    

ממש כמו עלי גפן, אני מגלגלת את עלי הרקפת ומסדרת בסיר עם מעט שמן זית בתחתית (אפשר גם להניח פרוסות עגבנייה או בצל, ששומרים שהעלים לא יישרפו בבישול), את הממולאים אני מסדרת בסיר צמודים צמודים, אפשר בכמה שכבות. 

מלמעלה אני בוזקת עוד קצת מלח ומכסה בפרוסות לימון. אני מוסיפה לסיר מים רותחים עד שהם מכסים את העלים ועוד קצת, ומבשלת על אש קטנה במשך שעה לערך. הכי כיף שאפשר לאכול את הממולאים חמים או קרים. הם נשארים חמצמצים ונהדרים בכל טמפרטורה. 

בתיאבון.

הצטרפו עכשיו לקורסי הליקוט שלנו

לזהות בעצמך את הצמחים שאפשר לאכול

עכשיו זו העונה המושלמת להצטרף לקורס ליקוט ולחגוג את השפע שהטבע מביא.

רוצה לדעת עוד על מה שגדל עכשיו בטבע?