צהוב צהוב וטעים כל כך: מתכון למטבל פרחי חרדל

סוף החורף ותחילת האביב, אני נוסעת בין הנקודות שבהן אני מלקטת ולא יכולה שלא לעצור וללקט את פרחי החרדל שמכסים כל חלקה פנויה וגוברים על הפרגים, פרחי הצנון הסגלגלים והחוביזה שלא מוותרת על הפינה שלה.

בקבוצות הוואטסאפ של חובבי הליקוט, נשלפים המתכונים. לכל אחד יש מתכון משלו שמשלב את הפרחים הצהובים הריחניים של החרדל. 

איך קוטפים פרחי חרדל?

לפני שאשתף במתכון, חשוב לדעת איך לקטוף פרחי חרדל, כי הגובה משפיע על טעם המטבל. כשפרחי החרדל מלבלבים בצהוב, מגיע הרגע הנכון ללקט אותם, אבל בנקודה זו הגבעולים כבר סיביים וקשים. 

אם נקטוף את החרדל בגובה רנדומלי, המטבל שנקבל לא יהיה חלק ונמצא בו סיבים לא נעימים. לחילופין, נצטרך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להפריד את הפרחים מהסיבים שקיימים בגבעול. 

הדרך הכי קלה ללקט בדיוק את מה שאנחנו צריכים היא לעבור עם היד לאורך הגבעול ולחפש את הנקודה שבה רק קצה התפרחת מתנתק ומגיע אל היד בקלות. במילים אחרות, אני מלקטת רק את מה שהצמח מוכן לשחרר ולתת לי. ואני, כמו שאתם בטח יודעים, אוהבת להקשיב לצמחים, הם יודעים טוב ממני. 

עוד דבר שחשוב לשים לב אליו הוא ההבדל בין החרדל למצליבים צהובים אחרים שמופיעים בעונה הזו בנוף. בין היתר, לחרדל יש אח שנקרא חטוטרן, הוא אכיל אבל אין לו את המתיקות החרפרפה של החרדל, אלא טעם חריף מריר יותר. יש אנשים שאוהבים אותו, אני מעדיפה את החרדל העדין.

גם לפתית ובקבוקון הם צמחים הפורחים בגוון צהוב בהיר, יש להם טעם נייטרלי, ללא חריפות. ויש גם איסטיס, עוד צמח צהבהב, שהוא בעל טעם מריר דומה לחטוטרן. איסטיס הוא צמח מרפא חשוב, אבל אני לא רוצה אותו במטבל חרדל שלי. 

בקיצור, אני רוצה לדעת להבדיל ביניהם, לא כי שאר הצהובים הם לא אכילים אלא כי מבחינת הטעם החרדל מנצח.

רוצה לדעת עוד על מה שגדל עכשיו בטבע?

לעדכונים על תוכן חדש שעולה וגם על פעילויות שלנו, סדנאות וקורסים שנפתחים הצטרפו לקבוצת הווטסאפ השקטה.

איך לזהות פרחי חרדל?

זה די פשוט האמת – מכל המצליבים הצהובים החרדל הוא הכי נפוץ, גבוה ובולט. הוא מכסה משטחים צפופים ויכול להגיע לגובה של מעל מטר וחצי. התפרחות בקצה כל גבעול הן גדולות משמעותית מהמצליבים האחרים, וכל פרח בתפרחת הוא גדול יותר.

והמבחן האחרון – הטעם! יש לו חריפות נעימה אך לא מרירה.

מטבל פרחי חרדל: חריף, טעים ואפשר להכין אותו בשפע

העונה הנוכחית מכתיבה לנו לצאת ללקט חרדל, הוא פשוט נמצא בשפע בכל מקום. אחרי שהסל גדוש בפרחי חרדל, זה הזמן להתחיל לכתוש. 

לפני שאני כותשת את הפרחים אני מניחה אותם במסננת ומנערת כדי לנקות אותם ולוודא שאין חרקים, ואפשר גם לשטוף כמובן ולסנן היטב. 

אחר כך, אני מתחילה לכתוש את פרחי החרדל ללא הגבעולים ומוסיפה מעוררי טעם שמחזקים את החריפות שלו. אני מוסיפה לימון, שמן זית ומעט מלח כשבא לי להישאר עם המתכון הטעים כל כך, אך הבסיסי.

באמת שלא צריך הרבה. אני אוהבת לכתוש אותו גס, לא חלק לגמרי. אוהבת את המרקם הצ'אנקי וחושבת שכתישת יתר יכולה להוביל למרירות קלה. לרוב אני משתמשת במכתש ועלי אבל אפשר גם במעבד מזון, בפולסים. 

כשבא לי לשדרג את המטבל המעולה הזה, אני טוחנת לתוכו לימון כבוש, מוסיפה שום כתוש, או אגוזים אם בא לי ממרח יותר סמיך. 

דבר אחד שחשוב לדעת: החרדל שייך למשפחת המצליבים. לכן, למי שסובל מתת-פעילות של בלוטת התריס מומלץ לא להגזים בצריכת החרדל (כמו גם מצליבים חיים אחרים) בגלל החשש לעיכוב פעילות של בלוטת התריס. כמו בכל מקרה, העצה שלי היא להיות קשובים לגוף ולשמור על מינונים נעימים. 

בתיאבון!

הצטרפו עכשיו לקורסי הליקוט שלנו

לזהות בעצמך את הצמחים שאפשר לאכול

עכשיו זו העונה המושלמת להצטרף לקורס ליקוט ולחגוג את השפע שהטבע מביא.