הכלה היפה של החורש
כשכליל החורש מתחיל לפרוח – הלב שלי מתרונן.
אחרי החורף הירוק והמבוצבץ, כתמי הפריחה הוורודה בצידי הדרכים מבשרים בעיניי את האביב אף יותר מהשקדיות המקדימות לפרוח.
כי אמנם בחורף יש לנו הכי הרבה מה ללקט – כמויות של חוביזות, גדילנים, עולש, סרפדים ועוד – אך הליקוט האביבי מזין לי את הלב לא פחות מאשר את הגוף. ליקוט פרחים למאכל לא תמיד ישביע את הבטן, אבל יש בו חושניות, הוא ממלא את הנפש בעונג, ומעורר השראה ליצירה בשלל צבעים.
באביב כליל החורש עוטה שמלת מלמלה וורודה וחגיגית, מתהדר כמו כלה לקראת היום הגדול שלה, ובערבית קוראים לו ערוס-אל-ע׳ב – הכלה של היער. כמו בשקדיה, הפרחים יוצאים לפני לבלוב העלים, וכך נראה העץ וורוד כולו וניתן לזיהוי ממרחקים. על הענפים הערומים ולפעמים אפילו ממש מהגזע עצמו יוצאים אשכולות של פרחים ורודים קטנים, כל פרח תלוי על פטוטרת, כמו גבעולון קטן, באורך כמה סנטימטרים, כמו אשכול דובדבנים.
לפני כמה שנים גיליתי להפתעתי שאני אוהבת את הוורוד העז שלו (אני!!! אוהבת! וורוד!! מי היה מאמין חח), ולשלב אותו במאכלים זו פשוט חגיגה.
רגע לפני שנרוץ ללקט
כליל החורש הוא עץ מוגן, הגדל באופן טבעי בחורש הארץ-ישראלי. בשטחים אלה לא נלקט ממנו ונשמור על יופי הפריחה. למרבה המזל, בגלל יופיו הוא משמש לא מעט כעץ נוי, ובמקומות רבים אפשר למצוא אותו שתול, בתוך תחומי יישובים ובצידי דרכים. מעצים אלה אפשר ללקט בשמחה.
עדיף ללקט פרחים פתוחים, תוך שמירה על החוק הראשון של הלקטות – רק מעט מכל עץ, ורק אם יש המון. נקטוף ביד בעדינות תפרחת שלמה ונוריד ממנה את הפטוטרות, כך שיישארו לנו רק הפרחים עצמם.
חמוץ או מתוק?
פרחי כליל החורש הם חמוצתוקים – לניצנים הסגורים יש חמצמצות עסיסית ומרעננת, והפרחים הפתוחים מתוקים יותר – שניהם טעימים ובעלי ארומה עדינה ומיוחדת ותמיד הם מתערבבים לקומבינציה מופלאה של חמצמץ ומתקתק.
השילוב הזה עושה את פרחי הכליל העדינים למגוונים ביותר, ואפשר לשלב אותם בכל מיני מאכלים.
הקלאסי זה מתוקים – אפשר לבשל אותם עם סוכר לסירופ מתוק או ריבה ולהוסיף אותם לקינוחים כיד הדמיון הטובה עליכם.
כאן (בקבוצת הפייסבוק שלנו) יש מתכון לריבת כליל החורש שיצרה שרית אלימלך, אחת התלמידות הוותיקות שלי.
מטבל פרחי כליל
הלהיט האמיתי עם פרחי כליל החורש הוא לרתום את הטעם שלהם והמרקם הבשרני למאכלים אחרים, ורק היצירתיות היא הגבול. בקורס ליקוט אנחנו תמיד משחקים עם חומרי הגלם ורואים מה יוצא, ואת הרעיון המקורי למטבל הזה הביאה ענבל בארי, תלמידה בקורס ובשלנית בחסד, ולראשונה נוצר מאכל המשלב פרחי כליל, שאינו מתוק.
המטבל של ענבל
כמו בכל מטבל צמחי אפשר לשחק עם הכמויות, להוסיף תבלינים או אגוזים כיד הדמיון ולשנות את המרקם עם יותר או פחות נוזלים, כאשר הבסיס הוא תמיד פרחי כליל החורש, שמן זית ומלח.
גרסה אחת של המטבל הזה משלבת אגוזים ושום – שילוב אהוב במיוחד.
על כל כוס מלאה פרחי כליל שטופים ונקיים נשים חצי כוס אגוזי מלך. נכניס אותם למעבד מזון יחד עם 2-3 שיני שום ומעט מלח ונטחן יחד. נוסיף שמן זית איכותי בהדרגה על למרקם הרצוי.
התוצאה – מטבל ורדרד בעל טעמים חזקים ונהדרים.
קערה יפה על שולחן החג
הגרסה האהובה עלי היא גרסה מעודנת לאותו מטבל, ואותה הכנתי לשולחן הפסח בשנה שעברה.
הגרסה הזאת עדינה יותר בטעמים, והצבע הוורוד נשמר בה יותר.
כל מה שצריך הוא שתי כוסות פרחי כליל החורש, מיץ מלימון אחד, קצת מלח ושמן זית.
נטחן אותם יחד במעבד מזון או בבלנדר, ולתערובת המוכנה נוסיף כפית סומאק אמיתי, טחון.
שילוב הטעמים הוא מושלם, המרקם יוצא עדין כמו רוטב, מרענן וחמצמץ,
והצבע הוורוד של הכליל עם האדום של הסומאק פשוט מביא אושר ללב.
שיהיה חג אביב שמח!
אהבת?
אפשר לקרוא על צמחים נוספים בבלוג, ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו לעוד המון תוכן, השראה ופעילויות.
רוצה לדעת עוד על מה שגדל עכשיו בטבע?
הנה ההזדמנות להצטרף אלי ולגלות:
הצטרפו עכשיו לקורסי הליקוט שלנו
לזהות בעצמך את הצמחים שאפשר לאכול
לבשל ארוחות בריאות בשטח
ולהפוך כל טיול לחוויה טעימה
הקורס יאפשר לך לזהות בקלות וללא חשש צמחי בר למאכל ומרפא
ולהשתמש בהם במתכונים בריאים וטעימים.
זוהי הזמנה לקחת רגע של שקט, להתבונן, להריח ולטעום, ולחזור הביתה עם סל מלא בכל טוב.
עכשיו זו העונה המושלמת להצטרף לקורס ליקוט ולחגוג את השפע שהטבע מביא.
