נרתיקנית נאה דביקה – כבר מצאת אותה ליד הבית?

לא כולם אוהבים נרתיקניות.

ליקוט פטריות באופן כללי הוא תחום מרגש אבל ספציפית לנרתיקנית לקטים ותיקים לרוב מתייחסים אליה כאל פטריה נחותה (ותיכף אסביר למה).
לי, לעומת זאת, יש פינה חמה בלב בשבילה –
היא הפטריה הראשונה שלמדתי ללקט.
למי שעושה צעדים ראשונים בעולם ליקוט הפטריות – זוהי פטריה נהדרת להתחיל איתה,
כי היא גם קלה לזיהוי (קראו בהמשך הפוסט)
וגם תגדל לעיתים קרובות בסביבת הבית, בגינה או בחצר.

לפני שנצלול אל סימני הזיהוי שלה ונלמד להכיר אותה – מילה של אזהרה

בשנים האחרונות, תחום הליקוט בכלל וליקוט פטריות בפרט, חווה קפיצה מטאורית בפופולאריות שלו. הגשמים מגיעים ואחריהם יש הסתערות על היערות בחיפוש אחר צמחי בר ופטריות בעונתן הקצרה, יש יותר ויותר סיורים ועם הסיורים עולה גם הביקוש. 

א-ב-ל !!!

וזה אבל גדול!!
יש הבדל עצום בין ליקוט פטריות לליקוט צמחי בר.
ליקוט צמחי בר הוא מטריף, חווייתי, קמאי לעיתים, מחבר לחושים ומעורר, ואין פלא שהוא הופך להיות בילוי מועדף לקבוצות ומשפחות, לחגיגת יום הולדת לסבתא, יום נישואין או בת מצווה.

ליקוט פטריות, בנוסף לכל אלה – הוא גם מ-ס-ו-כ-ן!!!
יש פטריות שיכולות להרוג, וגם העונה כבר שמענו על מקרי הרעלה חמורים ואשפוזים.
במקרה של פטריות, Better Safe than Sorry הוא המשפט ללכת על פיו.

כללים בליקוט פטריות

ננסח פה כמה כללי זהירות ואתיקה בסיסיים:

* מה שלא נזהה בוודאות, ב-1000%, לא נאכל. נקודה. 

* לא נאכל פטרייה שמישהו זיהה עבורנו על פי תמונה מכיוון שהזיהוי עלול להיות שגוי – צבעים לא מדויקים בתמונה, קושי לראות את הפטרייה מזוויות שונות, לא ניתן להריח או לחוש מרקם או לשים לב לפרטים שקשורים בכלל לסביבת הגידול.

מכיוון שמדובר בסיכון אמיתי, כדי ללמוד ללקט פטריות למאכל יש להתלוות לבעלי ידע וניסיון, לפחות עד שנחוש ביטחון ביכולת הזיהוי שלנו. 

* לא נלקט בשמורות טבע או גנים לאומיים כדי שלא להוציא מערכות אקולוגיות רגישות מאיזון. נמנע גם מליקוט באיזורים הידועים כמרוססים או מזוהמים או ליד כביש סואן מכיוון שלחלק מהפטריות יש נטייה לצבור חומרים מזהמים ומתכות כבדות מסביבתן. 

* בדומה לחוקי האתיקה של ליקוט צמחי בר, גם לליקוט פטריות יש עקרונות דומים: נעקור את הפטרייה בעדינות ונכסה באדמה את השטח ממנו יצאה הרגל כדי לאפשר לתפטיר להמשיך להתפתח במינימום הפרעה. נלקט מעט, רק כמה שבאמת נשתמש ונשאיר חלק מהפטריות במקומן, גם ללקטים אחרים וגם כמובן להמשך ההתפתחות הטבעית של הפטריות. נעדיף להשאיר בשטח את המבוגרות ביותר והצעירות ביותר.

* ואם כבר זיהינו בוודאות שפטריה מסויימת בטוחה למאכל – בפעם הראשונה שנאכל ממנה נטעם רק מעט, ונחכה לפחות 24 שעות כדי לראות איך הגוף מגיב. גם פטריות שנחשבות אכילות עלויות לעורר לעיתים תגובות לא נעימות בגוף ויש אנשים שרגישים אליהן. 

ליקוט פטריות הוא לימוד עומק, שצריך להקדיש לו זמן ותשומת לב. אני, אחרי כל השנים שלי בתחום מלקטת אולי 5 מיני פטריות למאכל לעצמי.

הדקויות לפעמים כל כך קטנות בין פטרייה רעילה לאכילה, וצריך הרבה אחריות אישית ומשנה זהירות (בתמונה הבאה: לא נרתיקנית!) 

ונחזור לנרתיקנית

בשמה המלא: נרתיקנית נאה דביקה, ובקיצור – ננ״ד.  

זוהי אחת מפטריות הבר האכילות הנפוצות ביותר. מדובר בפטריה חובבת גינות ועשב, ואם יש לך שטח פתוח כלשהו קרוב לבית, כזה שהעשב בו שופע והחוביזות והחרדלים שמחים ופרועים, ייתכן מאוד שיצוצו בו עכשיו נרתיקניות. זוהי פטריה קלה יחסית לזיהוי, ומצוינת לתרגל איתה התבוננות וזיהוי פטריות.

השם שלה מעיד על סימני ההיכר שלה:

נרתיקנית

כשהיא רק יוצאת, היא נמצאת בהתחלה עטופה בתוך כמו "ביצה" קטנה שנקראת נרתיק, ומתוכו היא בוקעת.
בתמונה תוכלו לראות את שאריות הנרתיק בבסיס הרגל – זהו סימן חשוב בזיהוי שלה.
היא לא הפטריה היחידה בעלת נרתיק, ויש פטריות רעילות שיש להן נרתיק, אבל אם *אין* נרתיק זו כנראה לא היא.

נאה

בגלל הרגל שלה – לבנה, חלקה, זקופה ויפה.
אין עליה טבעת, פתיתים או כתמי צבע, היא מעט רחבה יותר בבסיס והולכת וצרה לקראת הכובע, קצת מזכירה צורה של עצם, והיא יכולה להיות ארוכה למדי (אלה שבתמונות היו בגובה של כ-20 ס"מ).
הרגל גם סיבית מאוד, ומתנתקת בקלות מהכובע – עוד סימנים שעוזרים לנו בזיהוי. 

ודביקה?

טוב, זה החלק הפחות נחמד בה 🙂
הכובע שלה דביק, מבריק ומעט רירי.
הוא בגווני אפור-חום ואפילו לבנבן מלוכלך לפעמים, יש לו פיטם, מין גבעונת, במרכזו, והוא מתחיל קמור (ראו בתמונה את הנרתיקניות הצעירות) ונפתח כשהפטריה מתבגרת.

עוד סימן שאפשר לראות בתמונות הוא שהדפים בחלק התחתון של הכובע לא מגיעים עד הרגל, בחיבור ביניהם יש מרווח כך שהדפים לא נוגעים בה,
והדפים עצמם הם בצבע לבן מלוכלך-ורדרד-חום בהיר. 

ולמה רוב הלקטים לא מתלהבים ממנה?

קצת כי היא פטריה שקל למצוא אותה לא צריך לכתת רגליים שעות או ללכת לאיבוד ביער כדי לצוד אותה (שזה חלק מהכיף בציד פטריות),
וגם מבחינת טעם ומרקם –
הטעם שלה עדין יחסית לפטריות בר אחרות,
ותכולת המים בה גבוהה.

כשנבשל אותה היא תגיר הרבה נוזלים, ותתאים יותר לנזיד חורפי עם הרבה בצל, תפוחי אדמה וכמון מאשר לטיגון בשמן זית, כשניצל או כרוטב לפסטה – שעבורם נחפש פטריות בשרניות יותר.
אבל אני – כאמור – אוהבת אותה מאוד
ושמחה תמיד למצוא אותה גם בלי ללכת רחוק.

ועוד כמה מילות אזהרה

גם פטריות שנחשבות אכילות או בטוחות למאכל עלולות לגרום לתסמינים אצל אנשים מסוימים.
יש אנשים שנרתיקניות ״לא באות להם טוב״, ומדווחים על כאבי בטן וקשיים בעיכול שלה, ובמקרים נדירים מאוד גם הקאות ואף (כך טוענות השמועות) הזיות או מחשבות פרנואידיות.
ייתכן שתופעות אלה נובעות מליקוט באזור שבו הקרקע מזוהמת או מרוססת, וחומרים רעילים שונים נספגו בפטריה. כך או כך, ההתבוננות חשובה גם בפרטים הקטנים וגם בסביבה.

רוב האנשים אינם רגישים לנרתיקניות, אבל אפשר לפני בישול לקלף ולהסיר את השכבה הדקיקה הרירית שעל הכובע, ואז היא תהיה נעימה יותר למאכל ואולי קלה יותר לעיכול.

ובכל מקרה, עם כל פטריית בר חדשה תמיד צריך להיות זהירות וזהירים ולבדוק – 

האם זיהינו את הפטריה מעל לכל ספק? האם בדקנו את כל הסימנים, כולל סביבת הגידול?
זיהוי מתמונה – כאמור – הוא לא מספיק כדי להסתמך עליו.
ואם זו הפעם הראשונה שלנו ללקט ולאכול פטריה כלשהי –
נלקט ממש מעט, נכין תבשיל קטן, נטעם כף או שתיים, ונראה איך הגוף מגיב (וכמובן לא להאכיל ילדים או נשים בהיריון). 

פטריות הן לא משחק, וזיהוי לא נכון עלול להיגמר ברע
ולכן גם סיורי הפטריות יהיו מצומצמים וממוקדים, לרציניים בלבד, ללא ילדים ועם מומחה אמיתי לצדי 🙂

וזהו, די עם ההפחדות, ספרו לי אם נתקלתם בה אצלכם, ואם הפוסט עזר לכן בזיהוי שלה
מצאתם אותה? נהדר!
אפשר להעלות תמונות לקבוצת הפייסבוק שלנו, וגם להעלות תמונות של פטריות שמצאת ולא זיהית, וננסה לזהות אותן יחד. 

אהבת?

אפשר לקרוא על צמחים נוספים בבלוג, ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו לעוד המון תוכן, השראה ופעילויות.

הצטרפו עכשיו לקורסי הליקוט שלנו

לזהות בעצמך את הצמחים שאפשר לאכול

עכשיו זו העונה המושלמת להצטרף לקורס ליקוט ולחגוג את השפע שהטבע מביא.