לוף הוא צמח ידוע לשמצה –
ברעילותו הצורבת, בסרחון פרחיו, בהיותו צמח טורף בעל מלכודת לזבובים ולחרקים אחרים…..

אבל הו! הביטו בו – כמה הוד והדר יש בו.

קשוח ורגיש

זקוף ומלכותי, גא, עליו הרחבים משדרים יציבות, כובד ראש כמעט, כמו אדם רב-כוח שלא נדרש לכוחו ומספיק לו מבט אחד כדי להשליט שקט וסדר סביבו.
וכן, הוא יודע להכאיב אם לא נותנים לו את הכבוד הראוי, בהחלט יודע.
אבל יודעי דבר יודעים – ואספר גם לכן ולכם בסוד – שיש לו נמסיס. קריפטונייט, אם תרצו.
אויב מושבע או בעצם פאם פטאל שמנטרלת אותו מנשקו וממיסה אותו לשלולית ירוקה רכה ומענגת…

משפחה שכזאת

יש שלשה מיני לוף בארץ, ולהם אחות קטנה – לופית.

לוף מנומר הוא הגדול והפחות נפוץ שבהם. קל לזהות אותו בשלב הפריחה – הפרח גדול ומרשים, מנומר בכתמי שחור וסגול עז.
לוף ארץ-ישראלי נפוץ יותר בחורשים, קל לזיהוי בגלל העלים הרחבים והכהים.
לוף ירוק אוהב לגדול במקבצים ביישובים ובגינות, ויכול ליצור ממש משטחים. הוא קטן יותר וצבעו ירוק בהיר, והעלה דומה יותר לראש חץ.
לופית היא הקטנה שבהם. העלה שלה בצורת לב, ומזכיר עלי רקפת חסרי ״ציורים״. גם אותה תמצאו יותר בשטחי בר מאשר בתוך תחומי היישוב, ותמיד צמודה לסלעים.

איך ללקט לוף, ומילה של זהירות –

לוף לא אכיל טרי. לא לטעום אפילו, הוא יגרום לצריבה בפה כמו כוויה.
הוא מכיל אוקסלט הסידן – חומר צורב ורעיל ודורש טיפול לפני האכילה.

בעזרת סכין נלקט רק את הטרף (העלה עצמו), ללא הפטוטרת (ה״גבעול״ המחזיק את העלה).
נלקט רק 1-2 עלים מכל צמח, ואת השאר נשאיר, שימשיכו לגדול. 

רוצה לדעת עוד על מה שגדל עכשיו בטבע?

הכנת הלוף לבישול 

יש כמה דרכים להכין לוף למאכל, מביניהן בישול יחד עם חומצה אוקסלית, המצויה בשפע בחומעה יפה ובחמציץ נטוי, היא האהובה עלי:

החומר הצורב בלוף מרוכז במיוחד בעורקי העלה, לכן מתחילים מלהוריד את העורק המרכזי, ואם הם גדולים אז גם את העורקים המשניים. זה לא חובה, אבל בהחלט מקצר את זמן הבישול. את העורקים שהסרנו נרחיק, שלא ייכנסו בטעות לאוכל.

מתכון לתבשיל לוף הכי פשוט והכי טעים

מטגנים בצל קצוץ בשמן זית עד שהוא מזהיב,
ואת עלי הלוף ללא העורקים קוצצים לרצועות ברוחב סנטימטר.

מוסיפים את העלים לבצל עם מעט מלח ומערבבים. 

מוסיפים כמות שווה של חומעה קצוצה ו/או חמציצים קצוצים היטב (עלים וגבעולים), מעט מלח, ומערבבים.
יש המבשלים ביחס של שליש חומעה ושני שליש לוף, יש המוסיפים גם מיץ מלימון שלם או אפילו שניים.
ווריאציות אלו ישנו מעט את זמן הבישול ורמת החמיצות של התבשיל, אבל הן אפשריות בהחלט.
בישול הלוף יחד עם צמחים אלה מנטרלת את הרעל והופכת את הלוף למעדן.

תוך כדי ערבוב, הלוף והחומעה מתרככים וצבעם משתנה. יש לבשל על אש קטנה לא פחות מ30-40 דקות ולערבב מידי פעם. אם צריך, כדאי להוסיף מעט מים רק כדי שלא יישרף, עד שהתבשיל הופך למעין ממרח/מטבל כהה, שמראהו אולי לא מלבב אך טעמו מענג את החיך.
אחרי כחצי שעה אפשר להתבונן, ולראות אם יש פיסות לוף שעדיין נראות מוצקות וחיוניות. אם כן – יש להמשיך לבשל. הוא צריך להימרח לגמרי. אם לא – אפשר לטעום בזהירות.
כשהלוף עדיין צורב לא מרגישים את זה מיד. בהתחלה מרגישים את הטעם (הטעים) ואחרי דקה או שתיים מגיעה תחושה כאילו אכלנו משהו חם מידי, וכאב בלשון או בחלק הפנימי הרך של הלחי.
אם הוא עדיין צורב צריך פשוט להשאיר עוד זמן על האש, תוך כדי ערבוב והוספת עוד מים אם הוא מתחיל להתייבש, ואחרי 10 דקות לטעום שוב. 

התבשיל-ממרח הזה טעים על אורז או עם פיתה טרייה, ואני הכי אוהבת לנגב אותו ישר מהמחבת.
בתיאבון!!

אהבת?
אפשר לקרוא על צמחים נוספים בבלוג, ולהצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו לעוד המון תוכן, השראה ופעילויות.

 

רוצה לדעת עוד על מה שגדל עכשיו בטבע? 

הנה ההזדמנות להצטרף אלי ולגלות: 

 

מלקטים ארוחת ערב

כבר הרבה זמן שרצית להתחיל ללקט אבל לא ידעת איך להתחיל? 
לטעום בעצמך, לחוש במגע ישיר את כל הצמחים המופלאים ששמעת עליהם? 
לגלות מה גדל לך בפתח הבית, בלי לנסוע רחוק? 
ואולי הרגשת חוסר ביטחון באשר למה ואיך ללקט, או איך להשתמש בצמחים?
איך למלא את המטבח בצמחי בר אכילים ולהתחבר לשפע ולשמחת החיים - קורס ליקוט אינטרנטי הראשון מסוגו בארץ!