לעוד ליקוטים ומטעמים
מוזמנות ומוזמנים לאהוב ולעקוב:

למה בכלל ללקט?

במשך אלפי השנים שלפני המהפכה החקלאית הסתמך המין האנושי על מה שגדל בטבע כמקור המזון שלו, וכשיוצאים לטבע וחוזרים לאותו מקור מזון ראשוני מתחילים להרגיש שכל החושים מתעוררים, כאילו כל אותם אינסטינקטים קדמוניים שעליהם הסתמכנו כשליקוט מזון היה האפשרות היחידה שבנמצא, שהצביעו בפנינו על הדרכים להגיע למזון שהישרדותנו תלויה בו, שעזרו לנו לברור בין הפירות הראויים למאכל לאלו הרקובים, אותם אינסטינקטים עדיין קיימים (ובסך הכל לא עבר כל כך הרבה זמן מאז הזדקקנו להם). ברגעים כאלה, הם מתעוררים כמו חיה קדומה שמגיחה מבטן האדמה אחרי תרדמת חורף קרחונית… והתחושה היא כמו של אדם צמא שמצא מעיין מים חיים, או איזה מן געגוע…

 בריאות – מבחינת תזונתית, צמחי הבר האכילים הם מזון-על, מזון שבאמת מזין אותנו. ריכוז הויטמינים והמינרלים בצמחי בר הוא גבוה ביותר, ורבים מהם תומכים בתהליכי ריפוי, ניקוי ושיקום רקמות בגוף. בנוסף, זהו מזון אורגני, לא מרוסס וללא חומרי הדברה רעילים.

 טריות – ויטמינים ואנזימים חיוניים מתפרקים ככל שעובר הזמן מרגע הקטיף. הפירות והירקות שאנו קונים בסופר מגיעים אלינו במקרה הטוב לאחר מספר ימים ובמקרה הגרוע – לאחר ששכבו חודשים ארוכים בקירור. בליקוט – הזמן הקצר בין הקטיף לאכילה מבטיח מקסימום ערכים תזונתיים באיכות הגבוהה ביותר.

 ביטחון – בימים בהם מדברים על עוני, חוסר ביטחון תזונתי וצדק חברתי, יש תחושת ביטחון בלצאת החוצה ולדעת למצוא שם אוכל. ובכלל, לצאת מהבית ולדעת שגם אם לא הספקתי להתארגן על משהו לנשנש תמיד אוכל למצוא משהו בדרך, רק להושיט יד ולקטוף.

קיימות – מזון טבעי, מקומי ועונתי = פחות עלויות, פחות אריזות, פחות פסולת ופחות דלק, אנרגיה וזיהום אוויר. מזון מלוקט, מקומי ועונתי הוא מזון טרי יותר, בריא יותר, כלכלי יותר וטוב יותר – לנו ולכדור הארץ!

חיבור למסורת המקומית – צמחי בר למאכל היוו נדבך חשוב בתפריט המסורתי המקומי. צמחי מאכל ותבלין כמו עולש, אזוב מצוי (זעתר), חלמית (חוביזה) ואוג הבורסקאים (סומק) עדיין נמצאים בשימוש נרחב במטבח הים-תיכוני.

 כי זה כיף! – כיף לבלות יום בטבע, כיף לבשל על מדורה, כיף להכיר טעמים חדשים. הסיורים הם כל כך מהנים, מעשירים ומעניינים, שתצאו מהם בתחושה שכל העולם הוא קערת הסלט הפרטית שלכם!

למה בכלל ללקט?

במשך אלפי השנים שלפני המהפכה החקלאית הסתמך המין האנושי על מה שגדל בטבע כמקור המזון שלו, וכשיוצאים לטבע וחוזרים לאותו מקור מזון ראשוני מתחילים להרגיש שכל החושים מתעוררים, כאילו כל אותם אינסטינקטים קדמוניים שעליהם הסתמכנו כשליקוט מזון היה האפשרות היחידה שבנמצא, שהצביעו בפנינו על הדרכים להגיע למזון שהישרדותנו תלויה בו, שעזרו לנו לברור בין הפירות הראויים למאכל לאלו הרקובים, אותם אינסטינקטים עדיין קיימים (ובסך הכל לא עבר כל כך הרבה זמן מאז הזדקקנו להם). ברגעים כאלה, הם מתעוררים כמו חיה קדומה שמגיחה מבטן האדמה אחרי תרדמת חורף קרחונית… והתחושה היא כמו של אדם צמא שמצא מעיין מים חיים, או איזה מן געגוע…

 בריאות – מבחינת תזונתית, צמחי הבר האכילים הם מזון-על, מזון שבאמת מזין אותנו. ריכוז הויטמינים והמינרלים בצמחי בר הוא גבוה ביותר, ורבים מהם תומכים בתהליכי ריפוי, ניקוי ושיקום רקמות בגוף. בנוסף, זהו מזון אורגני, לא מרוסס וללא חומרי הדברה רעילים.

 טריות – ויטמינים ואנזימים חיוניים מתפרקים ככל שעובר הזמן מרגע הקטיף. הפירות והירקות שאנו קונים בסופר מגיעים אלינו במקרה הטוב לאחר מספר ימים ובמקרה הגרוע – לאחר ששכבו חודשים ארוכים בקירור. בליקוט – הזמן הקצר בין הקטיף לאכילה מבטיח מקסימום ערכים תזונתיים באיכות הגבוהה ביותר.

 ביטחון – בימים בהם מדברים על עוני, חוסר ביטחון תזונתי וצדק חברתי, יש תחושת ביטחון בלצאת החוצה ולדעת למצוא שם אוכל. ובכלל, לצאת מהבית ולדעת שגם אם לא הספקתי להתארגן על משהו לנשנש תמיד אוכל למצוא משהו בדרך, רק להושיט יד ולקטוף.

קיימות – מזון טבעי, מקומי ועונתי = פחות עלויות, פחות אריזות, פחות פסולת ופחות דלק, אנרגיה וזיהום אוויר. מזון מלוקט, מקומי ועונתי הוא מזון טרי יותר, בריא יותר, כלכלי יותר וטוב יותר – לנו ולכדור הארץ!

חיבור למסורת המקומית – צמחי בר למאכל היוו נדבך חשוב בתפריט המסורתי המקומי. צמחי מאכל ותבלין כמו עולש, אזוב מצוי (זעתר), חלמית (חוביזה) ואוג הבורסקאים (סומק) עדיין נמצאים בשימוש נרחב במטבח הים-תיכוני.

 כי זה כיף! – כיף לבלות יום בטבע, כיף לבשל על מדורה, כיף להכיר טעמים חדשים. הסיורים הם כל כך מהנים, מעשירים ומעניינים, שתצאו מהם בתחושה שכל העולם הוא קערת הסלט הפרטית שלכם!